תקופת החורף חלפה עברה לה וכמו בכל שנה גם השנה השאירה מאחוריה עודפי לוואי צמיגיים למדי, זאת מאחר שפעילות גופנית בעונת החורף איננה מתקבלת על הדעת בקרב רבים מבני האדם.

מאחר וסדר היום של הכלבים תלוי באופן ישיר בבעליהם, גם הם משמינים. כלב שמן וחסר כושר משול לציפור בלי כנפיים, לכן מחובתנו כבעלים לדאוג שהכלב יהיה בכושר גופני ובכך נמנע ממנו בעיות רפואיות ונפשיות הנובעות מהשמנה.

ביחידת הכלבנים בה שירתתי הקפיד הסגל המקצועי להוציא בכל יום את כל הכלבנים וכלביהם למסע בקצב של הליכה מהירה. בתחילת הקורס כמעט כל הכלבנים פיקפקו בתועלת של מסעות אלה, שכן הכלבים נראו בסוף המסע כאילו התעוררו לפני רגע משינה מתוקה ואילו חברי ואני נטפנו זיעה שהדביקה את האפוד לגבינו. הדי הפיקפוק הגיעו לאוזניו של הוטרינר היחידתי מה שהוביל לשיעור משעמעם על מערכות הנשימה, הדם והתנועה. האמת שאינני זוכר הרבה מהשיעור המייגע הזה למעט שני ביטויים מתחום הפרשות המשטרתית: גלופ(דהירה) וטרוט(פסיעה). לא אלאה אתכם בפרטים, אך אציין כי השיטה הטובה ביותר לפעילות גופנית לכלבים היא שיטת הטרוט, שמפעילה יותר את השרירים ולא הגלופ בה פועלת יותר מערכת הנשימה והדם.

השתדלו לא להריץ את כלבכם, אלא קחו את הכלב לטיול בקצב הליכה מהיר למשך חצי שעה. ראוי לזכור שיש הבדל משמעותי בן גזע לגזע וכמובן בין כלב לכלב.

אף אחד לא יכול לדעת יותר טוב מכם מתי הכלב נחלש וזקוק למנוחה, לכן בהתחלה צאו לפעילות בת 15 דקות ועלו בהדרגה אם יש צורך. מעבר לפעילות היומיומית מומלץ להריץ את הכלב למרחקים קצרים ובמהירות. השיטה הטובה ביותר היא משחק "תפוס והבא" עם כדור טניס או כל חפץ רך אחר, משך המשחק לא יותר מ -10 דקות. שימו לב! אין להאכיל את הכלב לפני פעילות גופנית על מנת למנוע את תופעת היפוך הקיבה. שיטה נוספת ויעילה לשימור כושרו הגופני של הכלב היא ריצה אחר האופניים. הבעיה בשיטה זו, שיצר המרדף גובר ובעתיד עלול הכלב לרדוף אחר מכוניות ורוכבי אופניים זרים. חברה לציוד של חיות מחמד מהולנד (ממלכת האופניים) חשבה על פתרון והמציאה מתקן קפיצי מיוחד המתחבר אל החלק האחורי באופניים. בסופו של המתקן ישנו אבזם חיבור בעזרתו רותמים את הכלב. המתקן מבטל את יצר המרדף ובנוסף מחזק את המנהיגות שלכם כלפי הכלב בדיוק כמו שעושה רצועת הולכה רגילה, אשר השימוש בה ברכיבה על אופניים עלול להיות מסוכן.

חשוב לציין שאסור להריץ את הכלב על משטח קשיח מאחר והכריות של הכלב עלולות להתקלף, הסיפור הבא יחדד את העניין: לפני השרות הצבאי בכלבייה נהגתי לקחת את כלבתי אור לטיולים במכונית. לאחר נסיעה קצרה הייתי מוריד אותה מהרכב ומריץ אותה. מאחר ולא ידעתי שאסור להריץ כלבים על משטח קשיח גרמתי, לה סבל ונזק בריאותי רב. אור הייתה ועודנה כלבה נאמנה עד מאוד והיא לא עלתה בדעתה לעצור אפילו לשניה. ברגע שעצרתי את הרכב הבחנתי שמשהו לא בסדר, המחזה היה נורא, אור שכבה על הצד ולא הצליחה לעמוד על כפות רגליה המקולפות. יללות צורמות בישרו על כאבה העז. השיקום מפציעה זו נמשך זמן רב, שכן אור רצתה לרוץ ולטייל וניסתה כל הזמן להסיר את התחבושות. מוסר השכל: אל תריצו את כלבכם על משטחים קשיחים, אלא על אדמת כורכר או שבילי עפר. וגם: ואל תריצו את כלבכם אחר מכונית אפילו אם אתם נוסעים לאט.

הטיפ של "טופי":
אין להריץ גורים מאחר ותהליך הגדילה עוד לא הסתיים. מומלץ להתחיל מגיל שנה ומעלה או להיוועץ עם הוטרינר.