גבע – כלבים ומזון

“די לפיגועים” – שילוב כלבים של אזרחים באיתור מחבלים מתאבדים

מאז קום המדינה, סובלת מדינתנו הקטנטונת מאיום תמידי של טרור אסלאמי קיצוני, המשבש את שגרת חיינו. משפחות רבות שילמו מחיר כבד במעשי איבה; רבים איבדו את חייהם ורבים נאלצים לחיות עם פציעות קשות, גופניות ונפשיות.
אנו, אזרחי המדינה הפשוטים, תולים תקוות בפוליטיקאים משני הצדדים, אך אלה אינם מצליחים להביא לקץ הסכסוך. במקרים מסוימים, המנהיגים המדיניים והדתיים הם דווקא אלה שמגבירים את עוצמת הסכסוך ואת השנאה בין הצדדים.
לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל נאבקים כוחות הביטחון, צה”ל והמשטרה בניסיון להגן עלינו, האזרחים, אולם למרות המאמצים הכבירים ועל-אף הסיכולים המוצלחים, מצליח לעתים פעיל טרור בן-בלייעל לחדור למרכזים הומי-אדם ולהתאבד תוך הבאת חורבן וכאב רב לאנשים חפים מפשע.

למרות גודלו העצום של תקציב הביטחון של מדינת ישראל, נשמעות כמעט אחרי כל פיגוע טענות מצד כוחות הביטחון על מחסור חמור בכוח-אדם, מגבלות תקציב קשות וטענות נוספות, אשר משקפות כולן את חוסר-האונים של גורמי הביטחון מול המוטיבציה האין-סופית של המחבלים האכזריים.
לא פעם נשמע מומחה כזה או אחר, המסביר מדוע יהיה זה טיפשי לצפות כי באפשרות כוחות הביטחון לאטום לחלוטין את קו-התפר. קשה לספור כמה פעמים שמענו את המשפט “אי-אפשר למנוע פיגועים במאה אחוזים” – עובדה שתישאר בעינה כל עוד הממשל הישראלי פועל לפי עקרונות הומניים, שמונעים (ובצדק) פגיעה באזרחים חפים מפשע בשטח האויב.

ובכן, לפי השקפתי, יכולים אנחנו, האזרחים, לתת גיבוי אמיתי ומשמעותי לפעילותם הברוכה של כוחות הביטחון שלנו, ולהקטין רבות את הצלחת הפעילות הנפשעת של המחבלים המתאבדים: הרעיון הוא לשלב את כלבי המשפחה שלנו במערך הביטחון הכללי.

מדינת ישראל נמצאת בתהליך “אמריקניזציה” עקבי. אחד המאפיינים שמראים כי האזרחים מאמצים את אורחות החיים המערביות, היא העובדה שכמעט כל אחד מגדל כלב בביתו.
מיותר לציין שחוש הריח של הכלב מפותח מאוד, וכך גם יכולתו של הכלב להבחין בסימני לחץ אצל בני-אדם היא גבוהה מאוד, אפילו מבלי שאומן לכך מעולם. כולנו שמענו על מקרים בהם זיהה הכלב שודד עוד לפני שזה ביצע את זממו. אם-כן, תארו לעצמכם לאיזו רמה של זיהוי יוכל הכלב להגיע אם יאומן ויעבור הכשרה בסיסית לכך!

מטרת מאמר זה היא לתת לכם, הגולשים, הסבר “על קצה המזלג” אודות הדרך להכשיר את כלבכם לגלות מחבל מתאבד שמתכוון לפגע במקום בו את נמצאים, בין אם בקניות או במהלך בילוי. כך, במקום שכלבכם יישאר בודד בבית, הוא יהיה זה שיציל אתכם ואת הסובבים אתכם מהנורא מכל.

האם כל אחד יכול לאלף את כלבו הפרטי למשימה זו?
בהחלט כן. אילוף הוא תהליך פשוט, הדורש עקביות, התמדה וסבלנות. אם יש לכם רצון – גם אתם תצליחו לאלף את כלבכם למשימה.

האם כל כלב מתאים?
כן, כל עוד הוא בריא וחושיו תקינים. מטרת האילוף אינה לתקוף את המחבל אלא רק לאתר אותו ולהבחין בו. לפיכך, כמעט כל כלב מתאים – מהפינצ’ר הקטן, הנבחן והערני ועד ללברדור השמן והישנוני.

אז איך עושים את זה?
ראשית יש לבחון מה הוא המניע של כלבכם. האם מדובר בכלב רעבתן שאוהב לאכול, או אולי כלב ספורטיבי שאהבתו הגדולה בחיים היא להחזיר חפץ שזרקו לו. לאחר אבחון המניע, יש ללמד את הכלב כי הפעולה שברצונו שיבצע תוביל לקבלת הפרס – כדור או מזון.

שלב א’ – החתמה – לימוד הכלב להריח
ראשית עלינו להכין דוגמת ריח של החומר בו אנו מעוניינים להבחין, למשל שמן לרובים (ניתן להשיג בחנות לכלי נשק). את השמן מטפטפים על פיסת בד כותנה ומכניסים לתוך קופסת פלסטיק של סרט-צילום (שחורה ולא שקופה). את הקופסא מחוררים בעזרת מסמר, הן בתחתית והן במכסה. לפני סגירת הקופסה מכניסים אליה גם שתי אבנים – וסוגרים.

כעת, מנענעים את הקופסא לפני הכלב ואומרים: “איפה ריח”. הכלב הסקרן ישמע את רשרוש האבנים, יביט בקופסא ויגע בה מתוך סקרנות. בעת המגע העניקו לו את הפרס – כדור או מזון. בשלב מאוחר יותר, הכלב יזכה בפרס רק לאחר ישיבה.
הערה: חובה להחליף קופסא כל 3 ימים כדי לשמור על ריח “טרי”.

שלב ב’ – זיהוי ריח על אובייקט
לאחר כשלושה שבועות של לימוד הריח ולאחר שברור שהכלב “הבין את העניין”, יש להחביא את הריח (הקופסה) על גוף של אובייקט אימון – כלומר איש/אישה.
חשוב מאוד לבחור בכל פעם אובייקט חדש שיגיע לאזור בו אתם נמצאים. לדוגמא, אם ברשותכם דוכן פלאפל הנמצא במקום מרכזי המועד לפיגועים, בקשו מלקוחות נחמדים או סתם עוברי אורח להחביא את הקופסה בכיס. מומלץ להסביר להם מה מטרתכם וכך תזכו לשיתוף פעולה מלא. אמרו לכלב: “איפה ריח” – ומייד עם כשהוא מגיב ומזהה – תנו לו פרס, כמובן לא לפני שהתיישב. תהליך זה נמשך לפחות שלושה שבועות, בכל יום.

שלב ג’ – הבדלה
שלב זה חשוב מאוד שכן עלינו לדעת בוודאות כי הכלב מזהה ריחות מסוימים (שמן לרובים, אבק שריפה, חומר נפץ וכו’), כדי שלא יזכה בפרס על כל זיהוי של ריח כלשהו. לצורך כך, קחו ארבעה דליים של פלסטיק והכניסו לכל אחד מהם קופסה של סרט צילום, כשבכל אחת ריח אחר – קופסא אחת עם ריח של אמצעי חבלה ואילו בשאר הקופסאות ריחות שונים, כמו בונזו, לחם, נקניק וכו’. אם אימנתם אותו בהצלחה, אמור כלבכם לוותר על שאר הדליים ולהישאר לשבת ליד הדלי המכיל את הקופסה עם הריח המבוקש.

שלב ד’- לימוד הכלב לזיהוי סימני עצבנות
כאמור, כלב מסוגל לזהות עצבנות-יתר וכוונות זדון אצל אדם המתקרב לכיוונו. על-מנת להבין את העניין ברצוני לספר בקצרה על מחקרו של אדיגר, פסיכולוג שבדק את תפקודם של בעלי-חיים בעת מצבים מאיימים ומסוכנים. אדיגר גילה, כי כמעט בכל בעלי-החיים ניתן להבחין בשלושה “טווחי תגובה” בעת המפגש עם סכנה אפשרית – המושפעים ממרחק הסכנה יחסית אליו. לדוגמא, חתול שמבחין בכלב ענק במרחק של כ-100 מטרים ממנו, יישאר בתחום האדישות; אם הכלב יתקרב למרחק של כ- 50 מטרים מהחתול, אותו חתול יעבור לפעול בתחום הערנות; ואם הכלב יתקרב למרחק של כ-25 מטרים או פחות – ייכנס החתול לתחום הקריטי הנחלק לשניים: תקיפה או נסיגה.
לאחר ההסבר על שלושת התחומים ברור כי תפקידנו למזער את תחום האדישות, בשאיפה להכחידו ממוחו של הכלב, ובנוסף עלינו ללמד את הכלב כי בעת שהוא מבחין בסכנה – עליו “לדווח” לנו.

איך מדמים מצב של מפגע מתאבד?
לפי מקורות לא רשמיים, נוטלים המחבלים המתאבדים סמים לפני ביצוע הפיגוע. עדים שנכחו ב”כמעט פיגוע”, כלומר פיגוע שסוכל, מספרים כי המחבל היה במצב של טירוף-דעת, אחוז אמוק ובעל “רגשות קפואים”. קשה לדמות ו”לייצר” מצב דומה, אבל אחת השיטות היעילות ביותר היא – תאמינו או לא – לבקש מאדם כלשהו לשבור כוס בעזרת רגלו במקום הומה-אדם (לא, אין קשר לחתונה או מחויבות). ההסבר פשוט: רובנו חוששים מתשומת-לב, מרעש בלתי-צפוי ובעיקר חוששים להיפגע או להיפצע. שבירת כוס רועשת, בהחלט מדמה מצב שכזה.
חזרו על השיטה מספר פעמים מול הכלב, בעזרת אנשים שונים. הכוונה היא שהכלב ייבהל גם הוא במידה מסוימת. כשהכלב מגיב תנו לו את הפרס הרגיל, אך זיכרו – הפרס המושלם הוא בריחת האובייקט מהכלב לאחר הנביחה. במצב כזה, יחשוב הכלב שהוא הבריח את “המחבל”, זה שמרעיש ומערער את שלוותו. במידה ותסתבכו – אתם מוזמנים לפנות אליי.

לסיכום
מומלץ מאוד להכשיר בעצמכם את כלבכם לזהות מחבל מתאבד; הדבר אפשרי ולא מסובך. כמו-כן מומלץ מאוד לרתום על הכלב רתמת עבודה עליה כתוב “כלב עבודה” (ניתן להזמין ממני) – כך יבחינו כל העוברים והשבים כי כאן יש כלב שעושה משהו חשוב, ויתרה מזאת – המחבל המתאבד ואנשי המודיעין שלו, הבודקים את השטח, יבינו כי כאן הפיגוע עלול להשתבש.

בעבר למדנו, כי רק כוח מאוגד יביא להצלחה. נסו לשבור גפרור אחד – זה ממש קל; נסו לשבור שניים – זה כבר יותר קשה. האם תצליחו לשבור 1000 גפרורים במכה? ובכן, למי שלא יודע – התשובה היא לא?! זה בלתי-אפשרי!
לנו, האזרחים, יש אפשרות לתרום באמת למאמץ הכולל – ובכך להקל על עבודת הקודש של כוחות הביטחון ולשפר את ההגנה על עצמנו.

אני מזמין אתכם לפנות אליי בכל שאלה נוספת בנושא.

אהבתם את המאמר? שתפו!

שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
בוואטסאפ
שיתוף ב email
במייל
שיתוף ב print
הדפסה