גבע – כלבים ומזון

“אוטופוביה” – חרדת כלבים ממכוניות

ל”אוטופוביה” שני פתרונות פשוטים, הנבדלים זה מזה לפי אופי הכלב המשפחתי – אלה הקשורים לבעליהם או אלה הקשורים למלונתם.

בחוג אילוף וטיפול בכלבים שהדרכתי ביישוב מיתר, סבלה אחת הכלבות, שהשתתפה בחוג עם בעליה, ממה שאני מכנה “אוטופוביה” חמורה ביותר; הכלבה לא הייתה מוכנה להיכנס לאוטו בשום פנים ואופן. לאחר מלחמות ועימותים התייאשו בני המשפחה – וכך כל ביקור אצל הווטרינר או טיול הפכו לסיוט מתמשך.

לאחר היכרות קצרה עם הכלבה, הבנתי את אופייה ואת הבעיה שלה – ומכך הסקתי את האופן הנכון של פתרון הבעיה – ידעתי כיצד ניתן לרפא אותה מה”אוטופוביה” ממנה סבלה. פניתי לבעליה של הכלבה וביקשתי שבסופו של המפגש הבא יגיע אחד מבני המשפחה עם האוטו המשפחתי – כדי שנוכל יחד לשים קץ לתופעה המטרידה הזו.

בסוף השיעור ניגשנו לחניה, אני החזקתי את הרצועה של הכלבה (“גולדי”) וביקשתי מבני המשפחה להיכנס לאוטו ולהתחיל בנסיעה איטית, כאשר הדלת האחורית פתוחה, ובפתח יושבת בעלת הכלבה, שקראה לכלבה להיכנס. אני החזקתי את הכלבעה ברצועה.
הכלבה החלה למשוך לכיוון הרכב, וכעבור חצי דקה השמיעה יללת עצב אמיתית. בדיוק באותה שנייה עזבתי את הרצועה, סימנתי לנהג לעצור – והכלבה פשוט זינקה לרכב ושכחה את הפחד.

שיטה זו מתאימה לכלבים הקשורים באופן הדוק לבעליהם, והתוצאה היא מיידית. על תרגיל זה יש לחזור מספר פעמים ובכך תשיגו תוצאה גבוה יותר.

לכלבים שקשורים רוב שעות היום בשרשרת, ומן הסתם אוהבים יותר את מיקומם מאשר את בעליהם, השיטה שתוארה למעלה אינה מתאימה – אלא דווקא השהיה ממושכת ברכב. למשל, החלטתם לרחוץ את האוטו? הכניסו את הכלב לרכב בעזרת פיתיון, כגון צעצוע או חתיכת מזון. לאחר שניכנס הכלב לרכב, בלי לשכוח פתח קטן לאוורור.
כעת החלו בשטיפת הרכב. במשך זמן ההכנות של הרחיצה החיצונית, מומלץ מאוד, בכל מספר דקות, לקרוא בשם הכלב ולשבח אותו. הכלב ייהנה מהמצב החדש אליו נקלע וגם כאן – ככל שתגדל כמות החזרות, כך ייהנה הכלב יותר משהותו בתוך האוטו.
בשלב מאוחר יותר, הניעו את הרכב. אם הכלב מפחד, בצעו השהיות בהנעה בלבד ורק לאחר שהכלב התרגל לרעש המנוע, התחילו בנסיעה, תוך המשך דיבור אל הכלב ומתן שבחים תכופים.
הזכירו לנוסעים מאחור ללטף את הכלב היושב איתם.
לנהג אסור בשום פנים ואופן לגעת בכלב, ולו לשניה.
אם תקפידו על הערה זו תשיגו את המצב הרצוי – שבזמן הנסיעה הכלב לא יתקרב אליכם, התקרבות שעלולה להוביל להסחת דעת לנהג – ולאסון חס וחלילה.

אם ברשותכם גור, הקפידו על מקום קבוע ברכב – ובכך תחסכו צרות רבות בעתיד.
קחו את הגור בכל הזדמנות שאתם נוסעים, ולא רק לביקורים וטרינרים (למשל – לפיקניק, לחוף הים ולטיולים בטבע).

רצוי לא לתת לכלב מזון לפני נסיעה (גם אם הוא בוגר) – ובכך נחסוך בחילות והקאות.
בכל אופן, כדי להיות בטוחים, הניחו שמיכה עבה על המושבים ומתחתיה שקיות ניילון.

נסיעה טובה!

אהבתם את המאמר? שתפו!

שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
בוואטסאפ
שיתוף ב email
במייל
שיתוף ב print
הדפסה