גבע – כלבים ומזון

אבא אני רוצה כלב… אני מבטיח לטפל בו…

כולנו מכירים את התרחיש הבא: הילד מבקש מהוריו או מסבא וסבתא גור כלבים במתנה, לקראת יום ההולדת או כפרס על תעודה טובה. ההורים מחליטים להיענות לבקשה – “למה שלא ניתן לילד לקחת קצת אחריות…” – אך בסופו של דבר נטל הטיפול בכלב נופל על ההורים.
נכון, ישנם ילדים רבים בעלי כושר התמדה ואחריות, אשר הוריהם כמעט ואינם מודעים לקיומו של הכלב, למעט שלב הזמנת המזון מחנות החיות הקרובה – אך מאמר זה אינו עוסק בהם.
הפעם קיבצתי עבורכם, ההורים, מספר שיטות יעילות (וזה בדוק!), שיעזרו להפעיל את ילדכם ולהניע אותו לטפל בכלב המשפחתי. מטרת הטיפים שלפניכם היא לשמור על “גחלת” ההתלהבות של הילד לאורך תקופת הגורות, ועד השתלבות הכלב הבוגר בחיי המשפחה.

נייר עטיפה נותן דחיפה
כל אחד – בין אם ילד בן חמש או קשיש בן שמונים – כולנו אוהבים לקבל מתנה. מתנה, מטבע הדברים, תמיד תהיה עטופה בנייר צבעוני, שנותן תחושה של אושר וחמימות. לכן, מומלץ להפוך כל מה שקשור לגור – למתנה לילדים.
ראשית, ביום רכישת הגור מומלץ שלא לקנות את כל הציוד הנלווה, אלא להפוך את תהליך קניית האביזרים לחוויה עבור הילדים. סעו לחנות הקרובה למקום מגוריכם וקנו קערת נירוסטה מבריקה למים ולמזון. עטפו את הקערה כמתנה לילד, וכתבו מספר מילים חמות על איגרת יפה. כשהילד חוזר מבית הספר, תנו לו את השי – שהוא בעצם מוצר חיוני לגור החדש. הילד יתרגש וישמח – ואתם הרווחתם עוד כמה ימים של התלהבות.
חזרו על אותה השיטה גם עם ספר אילוף כלבים, צעצועים לכלב, רצועה חדשה, חטיפים לכלבים וכו’. כמובן, גם כאן יש לשמור על איזון, כמו בכל תחום בחיים.

ילד צריך מסגרת
פסיכולוגים ומומחים למדעי ההתנהגות טוענים, שלילדים קשה להבין את החיוניות של דברים ארוכי טווח, כלומר, לילד קשה “לתפוש” שהוא צריך ללמוד היטב בתיכון על-מנת שלא ייאלץ להשלים בגרויות לאחר שירותו הצבאי. לאור הנחה הגיונית זו, מומלץ ליצור עבור הילד מסגרת אשר תבטיח את קיומו של תהליך הקניית ההרגלים והאילוף לכלב החדש.
פנו למאלף כלבים הקרוב לאזור מגוריכם, שיש לו גישה חיובית לילדים (בקשו המלצות) ובקשו ממנו לבנות תכנית אימונים שבועית לאימון הכלב עם הילד. מאחר ולילד תהיה מסגרת ברורה ויציבה, הדורשת ממנו להגיע להישגים אותם ידרוש המאלף, הסיכוי שכלבכם החדש יהיה מאולף גבוה יותר.
על-מנת למצות את העצה הזאת עד תום, מומלץ בחום להתלוות מידי פעם לאימונים עם הילד ולהרעיף שבחים, גם אם אין התקדמות מרשימה. מומלץ לדרוש מהילד למלא כרטסת מעקב, בה ימלא את שעות האימונים ותיאור האימון שנערך בפועל.

כלב זה לא עבודה
אחת הטעויות הנפוצות ביותר שהורים, צעירים ומבוגרים כחד, נוטים לעשות, היא להפוך את נוכחותו של הגור או הכלב החדש ל”עבודת פרך” עבור הילדים. אל תעשו זאת!!! הפכו את הטיפול לחוויה נעימה. אין טעם לבקש מהילד לקום רבע שעה מוקדם יותר בכדי לטייל עם הכלב בכל בוקר. גם הדרישה מהילד לסלק מהחצר את צואת הכלב דווקא ביום שבת או בחופשת חג היא שטות מוחלטת.
תמיד תשמרו על אווירה של כיף בכל מה שקשור בטיפול בכלב, האכלתו ואילופו. ועוד נקודה, אולי החשובה מכל: סדר היום של הטיפול בכלב נקבע על-פי אורח חיינו – ולא לפי הכלב.

“הלו זה הכלבייה?… אני רוצה להחזיר את הכלב!”
זה משפט שילדכם לא רוצה, אבל ממש לא רוצה לשמוע. ניתן לבצע הפחדה כזו לעיתים רחוקות, וזאת כמובן בעת שאחד מן הילדים נוכח בבית, במרחק שמיעה. האמינו לי – כעבור דקות ספורות כל השכונה תשמע על רוע הגזירה – ולכם יהיו שוב כמה שבועות של שקט נפשי.

אהבתם את המאמר? שתפו!

שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
בוואטסאפ
שיתוף ב email
במייל
שיתוף ב print
הדפסה